פסק-דין בתיק ב"ל 34606-05-11

1.         לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 (להלן: החוק), על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 26.12.10, אשר קבעה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער.

הרקע העובדתי

2.         המערער נפגע בגבו ובצווארו בתאונה שאירעה לו ביום 21.2.95, אשר הוכרה על-ידי המשיב כפגיעה בעבודה. אחוזי הנכות שנקבעו לו כתוצאה מכך הינם 19%, בגין שני סעיפים מתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות): 10% בתחום הנוירולוגי, ו-10% בתחום האורטופדי בגין סעיף 37(5)(א) שעניינו הגבלת התנועות בעמוד השדרה הצווארי.

בשנת 2007 נקבעו למערער, על ידי ועדת נכות כללית, ובנוסף לאחוזי הנכות שפורטו לעיל (ואחוזי נכות נוספים שאינם רלוונטיים לענייננו), 20% נכות לפי סעיף 37(7)(ב) לתקנות, בגין כאבי גב תחתון.

3.         בשל ההחמרה הנטענת במצבו, הגיש המערער בקשה לקביעה מחדש של דרגת נכותו מעבודה. ועדה רפואית מדרג ראשון וכן ועדה רפואית לעררים דחו את טענתו, וקבעו כי לא חלה החמרה במצבו.

המערער ערער לבית הדין על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (בל' 5825/08), ועניינו הוחזר על-ידי בית הדין לוועדה, על מנת שזו תתייחס לממצאים שנקבעו על-ידי ועדת הנכות הכללית בעניין הפגיעה בגבו התחתון.

4.         לאחר שהוועדה שהתכנסה לדון בשנית במצבו של המערער דחתה פעם נוספת את טענותיו וקבעה כי לא חלה החמרה במצבו, ערער המערער גם על החלטה זו.

בפסק הדין שניתן בערעור זה, ביום 22.3.10, על-ידי השופטת מיכל לויט (בל' 3076/09; להלן - פסק הדין הקודם), התקבל ערעורו של המערער ונמצא כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, משום שחלקה במסגרת החלטתה על אחוזי הנכות שנקבעו על ידי ועדת הנכות הכללית בגין הפגימה בגב התחתון. בית הדין הסביר כי " הוועדה הרפואית לעררים הגיעה למסקנה שונה מוועדת הנכות לא בשל ייחוס חלק מהנכות בלבד לפגיעה בעבודה, אלא היא חולקת על עצם קביעת כלל אחוזי הנכות בגין הפגימה בגב התחתון, על אף שקביעה זו... הינה קביעה חלוטה". לאור זאת, קבע בית הדין - במסגרת פסק הדין הקודם - כדלקמן:

" לפיכך יוחזר עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים, על מנת שתתייחס לממצאים שנקבעו בוועדת נכות כללית מיום 18.1.07 ותשקול שוב עמדתה לעניין החמרה במצב הרפואי של המערער כתוצאה מהפגיעה בעבודה מיום 21.2.95, בגבו התחתון.

שימת לב הוועדה תופנה לכך שקביעת כלל הנכות הרפואית בגין הפגימה בגב התחתון על ידי ועדת הנכות הכללית מיום 18.1.07 הינה קביעה חלוטה, להבדיל מקביעה בדבר מידת הנכות הנובעת מהפגיעה בעבודה.

...

בשים לב לכך שמדובר בהחזרת עניינו של המערער זו הפעם השנייה לוועדה הרפואית לעררים באותו נושא, ראיתי לנכון להורות כי עניינו יוחזר לוועדה בהרכב חדש. החלטות הוועדה בהרכבה הקודם (נשוא ערעור זה והערעור הקודם בבית הדין), לא יעמדו בפני הוועדה בהרכבה החדש.

שימת לב הוועדה תופנה לכך שהפגימה היחידה לגביה עליה לדון אם חלה החמרה בה אם לאו הינה גב תחתון, בהתאם להוראות פסק דין זה" (ההדגשה - במקור).

5.         לאחר שניתן פסק הדין הקודם התכנסה ועדה רפואית לעררים לדון בשלישית בעניינו של המערער, בהרכב חדש. הוועדה שמעה את נימוקי ב"כ המערער ביום 25.7.10 וציינה כי אין באפשרותה לבדוק את המערער, שכן הוא שוכב על המיטה ולדבריו אינו מסוגל לזוז ללא עזרה. הוועדה ביקשה לקבל לידיה את כל צילומי הרנטגן, ה-CT וה-MRI המצויים בתיקו הרפואי של המערער, וכן לבצע למערער צילום חדש של עמוד השדרה הגבי, המותני ושל האגן.

עם קבלת החומר הרפואי התכנסה הוועדה לדיון ללא נוכחות המערער, ביום 26.12.10, וקבעה כדלקמן:

            " הוועדה עיינה בפס"ד של בית הדין האזורי לעבודה מיום 22.3.10 בו נתבקשה להחזיר את התיק לוועדה בהרכב שונה על מנת שתדון בפגיעה בע"ש מותני בלבד.

            הוועדה מדגישה כי לא עמדו בפניה פרוטוקולים קודמים.

            ממצאי בדיקות הדימות אופייניים למחלה ניוונית, כאשר דרגת חומרתה הרדיולוגית קלה עד בינונית, ועיקר ביטויה הרדיולוגי בע"ש מותני, נמצא במפרקים אחוריים (...).

            עיון בחומר הרפואי מעלה כי סבל מכאבי גב גם קודם לתאונה הנדונה. רישום מ-30/8/92 מקופ"ח תומך בכך.